חזרה לדף ראשי
|
|
גישת ההחלמה
תקציר
אפרת רייטר, פרופ' דיוויד רועה [1]
1. הגדרת הנושא
גישת ההחלמה מתבססת על עובדה, המבוססת מחקרית, שאחוזים ניכרים של האנשים המאובחנים עם מחלות פסיכיאטריות, כולל סכיזופרניה, יכולים להגיע בעזרת אמונה ביכולתם ועם תמיכה מתאימה, לחיים אישיים, חברתיים ותעסוקתיים מיטיבים. עובדה זו סותרת תפיסות סטיגמטיות הרווחות באוכלוסייה הרחבה, וגם בקרב לא מעט אנשי מקצוע בריאות הנפש: שמעטים הסיכויים שאדם "חולה נפש" יחיה חיים ככל אדם אחר. תפיסות אלו יצרו נבואה שחורה המגשימה את עצמה, ואנשים רבים הנכנסים למערכת הפסיכיאטרית נתקעים במסלול המוביל אך ורק לחיים מוגבלים.
יש להבין שמשבר פסיכיאטרי רציני עבור האדם, הינו כמו רעידת אדמה, אשר מנפצת הן את תפיסתו האישית של האדם, והן את המרקם החברתי עליו האדם נשען עד כה. במצב כזה שלאחר שבירה טוטאלית, יש נטייה עזה להיסמך על אנשי מקצוע ומומחים כדי לחוש מחדש ביטחון ויציבות. וציפיות של מטפלים ומומחים משפיעות אז מאוד על האדם הן לטוב והן למוטב.
האדם בתהליך החלמה, לצד הכרתו בצדדים הביולוגיים תורשתיים של המחלה, מפתח תפיסה אישית מה גורם למשברים הנפשיים שהוא עובר - למשל אירועי חיים טראומטיים בילדות ובמערכת הפסיכיאטרית ומערכות יחסים בעייתיות בעבר ובהווה.
אדם בתהליך החלמה מחזיר לעצמו את חירותו: במקום לסמוך רק על שיפוטם של דמויות סמכות, הוא משתמש בהרבה מקורות למידע וייעוץ. המחלים בורר לעצמו מה נכון עבורו בכל תחומי החיים, מקבל החלטות עצמאיות, ולוקח את האחריות על החלטותיו ועל השלכותיהן.
למרות התנפצות חייו, המחלים ממשיך בנחישות לבנות אותם, בלי להירתע מהקשיים הרבים. המחלים חותר, למרות הסימפטומים, להגשים את החלומות ואת השאיפות שיש לו למען חייו.
2. הצורך בשינוי מערכות לאור תפיסת ההחלמה
לאור הפער בין מענים מקצועיים שנבנו על בסיס הנחות סטיגמטיות לבין צרכי ההחלמה של אנשים רבים עם אבחנות פסיכיאטרית, יש מקום לחולל שינויי עומק במערכות הקיימות. בניגוד לאופנים בהם מערכות השירותים והמדיניות החברתית בבריאות הנפש נקבעו בשעתן בהסתמך על מומחיותם של אנשי המקצוע בלבד, לפי חזון ההחלמה דרושה חשיבה מחודשת בכל הרמות, בה משולבים על בסיס שוויוני מתמודדים שצברו מומחיות בנושא ההחלמה, בני משפחה, ואנשי מקצוע.
3. תמונת המצב במקומות מתקדמים בחו"ל
במהלך העשור האחרון אוּמץ חזון ההחלמה באופן הולך וגובר ותפס בהדרגה את מרכז הבמה כמסגרת חשיבתית חדשה לקביעת המדיניות ולפיתוח הפרקטיקה במדינות רבות בעולם. אירוע מכונן היה בשלהי 2004, כאשר כצעד ראשון לשינוי רחבת היקף במערך בריאות הנפש בארה"ב, התקיים כנס לאומי על החלמה ושינוי בבריאות הנפש. מטרות הכנס היו לפתח הגדרה למושג ההחלמה; להגיע לקונצנזוס בנוגע לעקרונות המפתח שלה ולמרכיביה; ולזהות מאפיינים חיוניים לשירותים מכווני החלמה.
ההחלטות שנתקבלו בכנס שיקפו את ההכרה הברורה בערכה של תמיכת עמיתים בלמידה כיצד להתמודד עם מחלת נפש ולנוע מעבר לה. היה דגש ברור על חיוניותה של שותפות בין אנשי מקצוע, צרכנים ובני משפחה בתכנון ובהפעלת שרותי בריאות הנפש והשיקום. ברמת הפרט, הדגישו את חשיבותו של סיוע למתמודד לפתח יותר שליטה בחייו, החל בבחירת סוג הטיפול או בהחלטה האם לקחת בו חלק; שליטה במחלה על ידי פיתוח היכולת להתמודד עם תסמינים; וכן עידוד אנשים להכיר ברצונותיהם בתחומי החיים השונים ולפעול כדי להגשים רצונות אלו.
4. תמונת המצב בארץ ביחס לגישת ההחלמה
בעשור האחרון אנשי מקצוע בתחום השיקום בישראל עושים מאמצים להטמיע את ערכי ההחלמה במערך השיקום של בריאות הנפש, תוך יישום חוק שיקום נכי נפש בקהילה. במקביל, חלה התקדמות מואצת של השיקום הפסיכיאטרי במהלך העשור האחרון ונעשה ניסיון ברור להטמיע את גישת ההחלמה. יחד עם זאת, מאמצים אלה מגייסים בעיקר את הידע של אנשי מקצוע ואת הידע שנצבר בחו"ל, ועדיין מעטים המתמודדים שמומחיותם מגוייסת על בסיס שווה למומחיותם של אנשי המקצוע לחשיבה ולעשייה בפיתוח מערכות המקדמות החלמה. בנוסף, למרות המאמצים, מעטים כיום המתמודדים, בני המשפחה, ואנשי המקצוע בבריאות הנפש בארץ מכירים את המושג החלמה, ועוד הרבה פחות מבינים מה עומד מאחוריו.
[1] פרופ' דיוויד רועה - ראש החוג לבריאות נפש קהילתית, הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, אוניברסיטת חיפה. |
|
