תחומים    גישת ההחלמה  תעסוקה מקדמת החלמה  מיניות וזוגיות בקרב מתמודדים  חברה ופנאי  התערבויות מבוססות ראיות  הוראות פסיכיאטריות מקדימות - PAD   קישורים    פרויקט "מקשיבים"  קלאב האוס עמית      מיזמים מקושרים   ממ"נ      רשת נקודות מפנה    חזרה לדף ראשי		חברה ופנאי תקציר ד"ר ורד בלוש-קליינמן  [1]   1. הגדרת הנושא “לפני האבחנה של מחלת הנפש, “האני” והאחרים תופסים את האדם כמכלול של דברים: ערכים, אמונות, שאיפות, אהבות, תחומי עניין, חברה, משפחה, מקצוע וכ”ו. עם קבלת האבחנה של מחלת נפש, כל המכלול הזה מתפרק ומתמוטט בעיני האדם עצמו ובעיני סביבתו. המחלה “צובעת” הכול, האדם הופך להיות חולה וכחלק מזה נפגע גם המרכיב החברתי…המחלה מונעת הזדמנויות ליצירת קשר, הן בשל הניתוק ממערכות תמיכה כתוצאה מהמשבר והן בשל הסטיגמה והבידוד הנגרמים כתוצאה מהמחלה עצמה, מהאשפוז ומהטיפול התרופתי. תחושת הניכור והניתוק הופכות לעיתים למנגנון הישרדות והתמודדות עם הייאוש, עם תחושת הכישלון ועם הסביבה העוינת…” (Deegan, 2004).   תחום החברה והפנאי קשור בנושא מרכזי בחיי האנשים הסובלים ממגבלה נפשית, ויש לו השפעה רבה על איכות חייהם. החיים החברתיים של נפגעי נפש רבים משתנים במידה קיצונית לאחר שעברו משבר נפשי עמוק, ובייחוד כשמדובר במצב פסיכוטי שדרש גם אשפוז, ולכן נושא הסטיגמה מקבל חשיבות עליונה. המחשבה של האדם הסובל ממגבלה נפשית שאיבד תפקיד חברתי מוערך כתוצאה מהמגבלה, כי הנה הוא הפך להיות האיש מהעבר השני של המתרס החברתי, גורמת לו פעמים רבות להתבייש ולהתרחק מן החברה והופכת אותו לאדם בודד. לפיכך, לצד ההתרחקות של החברה מנפגעי הנפש, קיימת גם התרחקות של נפגעי הנפש מן החברה. שילוב שני הגורמים מביא רבים לידי בדידות עמוקה.   אתגרים רבים עומדים בפני אנשים הסובלים ממוגבלות נפשית בניסיון לבסס יחסים חברתיים. בעוד שמחסומים אלה עלולים להוביל אותנו להאמין שזהו ההסבר לבידוד ולבדידות המתארים את האנשים הסובלים ממחלה נפשית, הרי שחשוב לציין כי תחום המחקר הבודק את טיבעם של יחסים חברתיים של אנשים הסובלים ממחלות נפשיות מועט ביותר. מחקרים קיימים בעיקר בתחום של “תמיכה חברתית” ושל “מסגרות חברתיות” בלבד.   קיימים מחקרים על תמיכה חברתית ועל מסגרות חברתיות המצביעים על כך שלאנשים הסובלים ממגבלה נפשית מעוט קשרים חברתיים בהשוואה לאנשים מהקהילה הרחבה. בנוסף, מעוט הקשרים הללו יותר חד כיווניים מאשר הדדיים בטבעם, שכן הסובלים ממגבלה נפשית מתוארים כמי שיכולים יותר לקבל תמיכה חברתית מאשר לתת הן בתחומים החומריים, הן בתחומים האינסטרומנטאליים והן בתחומים הרגשיים, וכמי שדואגים להם ולא שהם דואגים לאחרים. המסגרת החברתית שלהם איננה יוצאת אל מחוץ לבני המשפחה והתא המשפחתי שלהם ובמידה והם שותפים למסגרות חברתיות, הרי שהן בדרך כלל סגרגטיביות ומשלבות אנשים עם מגבלה נפשית בלבד. בהקשר לתיאורים מסוג זה ניתן למצוא מטאפורות של “צדף מרוקן” שאיבד את יכולתו לסבול ולקוות… (Dailey et al., 2000).   בניגוד למחקרים הללו, מחקרים אחרים מלמדים על ממצאים הפוכים בתכלית, לפיהם רבים מהסובלים ממגבלה נפשית מוצאים לעצמם תפקידים חברתיים מוערכים בקהילה ורצף של מערכות יחסים חברתיות. כמו כן הם מגלים שאיפות עקביות למערכות יחסים חברתיות ודאגה הדדית איש לרעהו (Davidson et al., 1996; Leff et al., 1990).   השקום החברתי על פי הגישה הפסיכו-חברתית הוא תהליך המאפשר לאנשים בעלי מגבלה הנובעת מהפרעה נפשית, להגיע לרמה מרבית של תפקוד חברתי בקהילה. בתהליך זה מופחת הבידוד החברתי ומתרחבת היכולת לקיים יחסי גומלין עם הזולת. השקום משמש לניצול שעות הפנאי ובאמצעותו מתרחבות מיומנויות בסיסיות משתפרים היחסים בכל תחומי החיים ועולה תחושת איכות החיים. 2. תחום החברה והפנאי – תמונת המצב בעולם ההכרה בצרכים החברתיים של אנשים הסובלים ממחלות נפשיות הינה בעלת חשיבות רבה בתמיכה הקהילתית ובמסורת של השקום הפסיכיאטרי בעולם במהלך 25 השנים האחרונות. מגוון של תוכניות כולל הקלאב-האוס, מועדונים חברתיים, מסגרות של drop-in centers, אשר מנוהלות על ידי מתמודדים ונותנות הכשרה של מיומנויות חברתיות, החלו להתפתח במטרה לספק לאנשים את ההזדמנויות החברתיות והמיומנויות הנדרשות לביסוס ושימור מערכות יחסים חברתיות. הניסיון עם שירותים אלה מלמד שאנשים יכולים ליצור קשרים חברתיים חדשים במידה וישמשו בתפקידים חברתיים מועילים ומוערכים בהם הם יכולים לפעול במסגרת תוכניות בתחום התעסוקה, החברה והפנאי. מדוע אם כן, אנשים הסובלים ממגבלה פסיכיאטרית ממשיכים לדווח על בידוד חברתי ועל בדידות, כשני המחסומים העיקריים לשילוב קהילתי? לדעת חוקרים בעולם, לפחות שתי סיבות עיקריות קשורות למגבלה שזוהתה על-פי גישה זו: ראשית, כל עוד התוכניות הללו כללו קבוצות הומוגניות של צרכנים משרותי שקום שונים, קרי היו סגרגטיביות, הן לא הציעו מסגרת נורמטיבית וחלק מהמתמודדים העדיפו שלא להצטרף אליהן מחמת הסטיגמה העצמית, ובלבד שלא להשתייך ולהיות מזוהים עם “נפגעי הנפש”. שנית, אפילו עבור אותם מתמודדים שכן השתתפו, הידע והמיומנויות שנלמדו במסגרת מובנית של בריאות הנפש – ולמרות רמת חוסר הרשמיות – היו קשים להכללה למסגרות ולסיטואציות חברתיות פחות מובנות ויותר נורמטיביות בקהילה. כתוצאה מכך, חלק מהאנשים אשר בחרו להשתתף בתוכניות הללו, נשארו כבולים בגבולות מערכת בריאות הנפש, ולא השתלבו בקהילה ואילו אחרים, אשר בחרו שלא להשתתף במסגרות הללו, “נישאו בזרם” של הקהילה הרחבה, מבודדים, בודדים ועם מעט אם בכלל, קשרים חברתיים משמעותיים. מגבלה דומה בשילוב הקהילתי זוהתה בתפיסות מוקדמות של צרכי אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית בתחום הדיור והתעסוקה גם כן, אשר אף היא הסתיימה בשינוי הפרדיגמות בתחום זה. תפיסות מוקדמות דיברו על מודל של “קודם הכשרה ואחר כך מקום” לפיו מתמודדים צריכים לחיות במסגרות דיור מוגנות ולעבוד במסגרות תעסוקה מוגנים לאורך זמן רב, בתקווה שירכשו מיומנויות אשר יוכלו ליישמן במסגרות דיור ותעסוקה נורמטיביות יותר. תפיסות חדשניות יותר מדברות על מודל של “קודם כל מקום ואחר כך הכשרה”, לפיו אנשים בוחרים את מסגרות המגורים והתעסוקה בהן הם רוצים להשתלב ושם מסופקים להם התמיכה והליווי ורכישת המיומנויות בתוך “מסגרות דיור ותעסוקה נתמכות” נורמטיביות. גישה זו נהוגה כיום בעולם גם בתחום החברתי. כיום אין רואים את השילוב החברתי במסגרות קהילתיות כמטרה סופית, המושגת באמצעות כלים שיקומיים שונים, כדוגמת רכישת מיומנויות חברתיות, אלא במקום זאת קיימת תפיסה של “תהליכי חיברות (סוציאליזציה) נתמכים” כתהליכים מקבילים שעוברים אנשים במסגרות הדיור והתעסוקה הנתמכות, בהם הם מקבלים סיוע וליווי על פי הצורך בעת שהם משתתפים בפעילויות חברתיות נורמטיביות והדדיות בקהילה הרחבה. בניגוד להכשרות בתחום המיומנויות החברתיות והמועדונים החברתיים, תהליכי החיברות הנתמכים מוגדרים כ”סיפוק של הזדמנויות חברתיות מובנות ותמיכות שמאפשרות לאנשים עם מגבלה פסיכיאטרית להשתלב בקצב הטבעי של חיי הקהילה בתוך הקשר של דאגה, הדדיות ונתינה בו הם חווים את עצמם כמוערכים חברתית וכבעלי יכולת לתת לאחר. גישה מסוג זה בתחום החברתי מאפשרת הפחתה של תחושות של ניכור, בידוד ובדידות הקשורות במגבלה הפסיכיאטרית.   3. תחום החברה והפנאי – תמונת המצב בארץ במסגרת חוק שקום נכי נפש בקהילה (תש”ס – 2000) נקבע סל שירותים שוועדת השקום רשאית לקבוע לגביהם תכנית שקום מפורטת – “סל שקום”. השירותים אמורים לסייע לאדם להשתלב בקהילה באופן נורמטיבי ברמה אופטימאלית בתחומי החיים השונים, ביניהם תחום החברה והפנאי. כיום אנו עדים למגוון רחב של יוזמות בתחום החברה והפנאי עבור אנשים הסובלים ממגבלה פסיכיאטרית.   המועדונים החברתיים: בסוף שנות השבעים נוסדה עמותת “אנוש” בעיקר כדי לתת לנפגעי הנפש מענה בתחום החברתי (לצד התמיכה ההדדית של המשפחות). נפרשה רשת של מועדונים חברתיים בכל רחבי הארץ, שכיום היא מונה כ- 50 מועדונים חברתיים. המועדונים החברתיים מיועדים לנפגעי הנפש עצמם, כדי שיוכלו לשבור את הבדידות בקרב אנשים שמבינים איש את רעהו מתוך ניסיונם. המועדון החברתי מהווה כמוקד הפעילות החברתית של נכי הנפש בקהילה ומשמש מסגרת לשיקום חברתי ולהעלאת איכות החיים של נכי הנפש. המועדון החברתי מאפשר: פעילות חופשית של משחקי שולחן, משחקי מחשב ושיחה חופשית, פעילות מובנית של חוגים, אסיפות חברים, הרצאות וסדנאות העשרה, ערבי חברה ותרבות ומסיבות ופעילות פנאי של ימי כיף וטיולים, נופשים בארץ ובחו”ל ופעילות בקהילה הרחבה.   פרויקט “עמיתים”: בשנים האחרונות משרד הבריאות, על פי מדיניותו לשאוף לנורמטיביות מרבית, פועל בשיתוף עם חברת המתנ”סים לאפשר השתלבות מסובסדת בפעילויות השוטפות של המתנ”סים. התכנית פועלת במתנ”סים בכל רחבי הארץ ומציעה אפשרות לשיקום חברתי עבור אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים וחיים בקהילה. השיקום בתכנית, נעשה באמצעות שילוב בפעילויות נורמטיביות המתקיימות במתנ”ס ובמרחב הקהילתי. תוכנית ‘עמיתים’, הינה תוצר ישיר של שינוי הגישה כלפי אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים בישראל, והיא מעודדת אנשים שחוו משבר נפשי לחזור למסלול החיים הנורמטיבי, על ידי שילוב בפעילויות פנאי ויצירה במסגרות בריאות בקהילה. התוכנית פועלת בארבעים וחמישה מתנ”סים בכל רחבי הארץ, מדימונה ועד רמת הגולן. אלפי משתתפים המתמודדים עם קשיים נפשיים מצליחים להשתלב בפעילויות הפנאי והיצירה, עם אנשים “רגילים” ולקחת חלק פעיל בחיי הקהילה באזור מגוריהם. בהתאם לכך, פועלים רכזי התכנית במתנ”סים בשני מישורים: א. במישור השיקומי: - עידוד ותמיכה בשילוב בפעילויות “רגילות” המתקיימות במתנ”ס ובמרחב הקהילתי באמצעות     מתן מלגות כספיות. - ליווי תהליך השילוב בקהילה באמצעות שיחות פרטניות. - עבודה קבוצתית על פיתוח מיומנויות חברתיות ועידוד השילוב במרחב הקהילתי. ב. במישור הקהילתי: - עבודה עם מתנדבים הפועלים כ-”‘עמיתים’ משלבים” ומלווים את המשתתפים בתהליך השילוב   בקהילה. - הנחיית קבוצות הסברה בקהילה בתחום בריאות הנפש. - ארגון פעילות הסברה קהילתית המיועדת לקהל הרחב.   החונכות השיקומית: שרות נוסף שמעוגן בסל שרותי השקום המיועד לסייע למשתקם הגר עם משפחתו, כאשר הוא פאסיבי וחסר מעורבות בקהילה. מטרתה של החונכותלהגביר את המוטיבציה לשילוב בקהילה ולמשאביה, בעיקר בתחומים החברתיים. החונכות מתחילה בדרך כלל בתוך בית המתמודד ומכוונת להביאו להתנסויות מחוץ לבית באמצעות קשר עם חונך שאמור להתאים למתמודד בגילו ובתחומים אחרים. החונך ממלא את הצורך של המתמודד בחבר, באדם שיקשיב בלי לשפוט, באדם שיאמין בזכות הלגיטימית לכאוב, לחלום, לשאוף, לרצות, לבחור. כמו כן, ממלא החונך צורך באדם שהדיאלוג עימו יהיה בגובה העיניים, שוויוני, אמיתי, לא מגונן מדי, מבקר מדי או טיפולי מדי. צורך באדם שידריך, שילווה ויתמוך. היקף השרות הוא עד שלוש שעות בשבוע ולתקופה שאיננה עולה על שנתיים. יש עידוד לכך שבין החונכים יהיו נפגעי נפש עם יכולות לעבודה בתחום זה, שכן יש להם לעיתים יתרונות ביכולת לאמפתיה למצבו של המשתקם.   פרויקט “יאללה מבלים אחרת” – תחום ההפקות של קבוצת שכולו טוב: קבוצת “שכולו טוב” משלבת  אנשים המתמודדים עם נכות נפשית, בקהילה. הקבוצה מפעילה יוזמות חברתיות חדשניות ומובילות בתחומי התעסוקה והפנאי. מועדון רוכבי האופניים “מתמודדים בעליה” העמותה מפעילה בשיתוף מתמודדים ואנשים שאינם מתמודדים, קבוצת רכיבה הנפגשת על בסיס   קבוע לרכיבות אימון ומדי תקופה יוצאת לרכיבות בטבע.  מסיבות במועדונים בכל חודש ברחבי הארץ מתקיימות מסיבות וסדנאות במועדונים, המסיבות מתקיימות במועדוני   בילוי רגילים  בשעות המותאמות לאוכלוסיה. טיולים, ימי כיף לאורך השנה, יוזמים, מארגנים ומפיקים מגוון טיולים וימי כיף חווייתיים כמו קיאקי  םבירדן, קפיצה לחרמון, יציאות לבאולינג, פיקניקים, נופשים ועוד. סדנאות מקומיות אירועים אינטימיים בהם נפגשים אנשים בקבוצות קטנות משוחחים על קפה ומאפה, לוקחים חלק בסדנאות או הרצאות במגוון נושאים. יוצאים לסרט יציאות לסרטים בבתי קולנוע של רשת גלובוס גרופ ושל רשת רב חן. הכרטיסים מוזלים. פרויקט “שותפים לדרך” מערך של מתמודדות ומתמודדים שמתנדבים במרכזים קהילתיים שונים בהתאם לצורך העולה מהמקומות החפצים בהתנדבות וכן בהתאם לרצונות וליכולות של המבקשים להתנדב.   פרויקט “מקשיבים”: www.makshivim.com  - מקשיבים היא קבוצת תמיכה עצמית, היחידה מסוגה בארץ, הפועלת 24 שעות ביממה ונותנת מענה למתמודדים המשתייכים לתחום בריאות הנפש ומרגישים כי הם מחפשים חברים בעלי מכנה משותף. הקבוצה מתקשרת בעיקר דרך האינטרנט, אבל יש גם מפגשים חברתיים למעוניינים על פי אזורי מגורים. כמו כן, הפרויקט מספק מידע רב לחברים בו על סדנאות, הרצאות, טיולים ועוד פעילויות הנערכות במסגרות השונות, וכן מוציא בעצמו גם פעילויות חברתיות כלל ארציות, אשר נבנות ומוצאות לפועל על-ידי המתמודדים בפרויקט עצמו.   קלאב האוס: במסגרת השירותים הניתנים ב”סל השקום” קיים הקלאב האוס, כשרות חברתי-תעסוקתי. הקלאב האוס הינו קהילה של אנשים אשר עובדים יחד למען מטרה משותפת. הקלאב האוס משיג מטרות שיקומיות על ידי כך שהוא מספק קהילה מוגנת, הבטחה לחברות קבועה וזמינות רצופה של שירותי תמיכה, שרותי חברה ופנאי ועבודה טרום-תעסוקתית. את קלאב האוס “עמית” , בנצרת עלית הקימה העמותה “עמית שיקום” והיא משתייכת לארגון הקלאב האוס העולמי הפועל כיום ב – 27 מדינות עם מעל 400 בתים. קלאב האוס “בראשית” הינו מסגרת נוספת שהוקמה על ידי חברת בית-אקשטיין באזור חדרה. במערך השיקום בבריאות הנפש אמנם מגוון של מסגרות שיקום חברתיות, ברם אולם קיים עדיין צורך ליישם התערבויות שיקומיות בתחום החברתי, העוסקות ברכישת מיומניות חברתיות כמו גם לנסות ולבחון כיצד ניתן להפחית את תחושת הבדידות המלווה את המתמודדים בשעות שאינם נמצאים במסגרות החברתיות, כפי שמדווחת על ידי רבים מהם.  [1] ד"ר ורד בלוש-קליינמן - מנהלת תחום הדרכה, הכשרה והטמעת מודלים ואחראית תחום המשפחות בבריאות הנפש, משרד הבריאות.
בחסות  ממ"נ